|
1. |
|
|
|
|
2. |
|
|
|
|
lyricsהיא התחתנה והיא מאושרת
למרות שבעלה היה מן שד ופרד
כל הזמן מצוברח קבוע
והוא אפילו לא אומר מדוע
שלוש שנים שהיא מקבלת
מגבר זר מתחת דלת
מכתבי שירה אליה
הם מאירים את עלומיה.
מי זה כותב לך ילדונת גלי מי שולח
זר פרחים סגול כשהאביב פורח
מי בתשיעי בכל נובמבר
בלי ברכה, בלי שם או רמז
שולח לך סיגליות בזר קשור בסרט.
לילות שלמים שהיא לא נרדמת
עליו בהקיץ היא חולמת
הוא בטח גבר עם לב רומנטי
נשמה טובה וחיוך סימפטי
שלוש שנים הוא סובל בשקט
כן לפעמים היא כמעט צועקת
ומה אם בעלה יודע
היא מסתירה את מכתביה.
מי זה כותב לך ילדונת...
כשבעלה חוזר הביתה
עייף מהעבודה זורק מבט שואל למטה
הוא לא אומר כן והוא יודע
אם היא תדע בטח תשתגע
כן זה הוא שכותב אליה
הוא האהוב, הוא חלומותיה
ומה אם בעלה יודע
היא מסתירה את מכתביה.
מי זה כותב לך ילדונת...
|
|
3. |
|
|
|
|
היום דועך.
שקיעה נדלקת.
אני הולך
מאד בשקט.
החול אדום.
הרוח - תכלת.
מחייק היום
שימשו נופלת.
הים לשמאל.
העיר מנגד.
אוויר כחול
אורג לי בגד.
מה יש לי עוד?
מה עוד היה לי?
מותר להיות
סנטימנטאלי.
מותר לומר
למוח - הרף!
גם המחר
ימות בערב.
גם המחר
ישכב לנוח
מבלי שכר
כגר שכוח.
ומה שכאן
רתח בקצף
יהי קטן
על סף העצב.
ויום ידעך
ועיר מנגד -
ואיש קטן
ילך בשקט.
|
|
4. |
|
|
|
|
צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח
ליטף הוא את גופה הרך והסופה טרפה הכל
חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע
אז הבטיח לא לנדוד שוב כמו החול
כשהרוחות אותו ליטפו בעוז אחז במוט האוהל
אוזניו אטם הוא לא לשמוע לא לנשום כלל את הצליל
אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר
והכבשים פעו בואדי כמו חליל
הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד
הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד
וכשפרצו השיטפונות שכח את כל מה שהבטיח
אל הצלילים של החליל הושיט ידיים בסופה
במחול טרוף בקני הסוף נסחף שיכור כמו חול ברוח
גם הסלעים פרסו כנפיים כמו אנפה
וכשחזר שוב על סוסו להעמיק את מוט האוהל
על היריעות היא בחוטים ובצבעים מילים רקמה
ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל
כי גם אותי סופה נודדת סחפה
|
|
5. |
|
|
|
|
חיי הם אבן,
כמו אבן,
אבן הם חיי.
כמו שאת אבן קטנטונת,
כמו שאת אבן נזרקת כמו שאת.
כמו שאת זמר של הלך,
כמו שאת אבן של דרך כמו שאת.
כמו שאת אבן של נחל,
כמו שאת אבן שוקעת כמו שאת.
כמו שאת אבן קטנטונת כמו שאת.
כמו שאת אבן של נחל כמו שאת.
כמו שאת ביום של גשם,
כמו שאת אבן שקר לה כמו שאת.
כמו שאת אחר כך נוצצת,
כמו שאת חצץ של רכבת כמו שאת.
כמו שאת אבן קטנטונת כמו שאת.
כמו שאת אבן של נחל כמו שאת.
כמו שאת אבן מתלכלכת,
כמו שאת אבן מתהפכת כמו שאת.
כמו שאת לא אבן של חן,
לא אבן חומה,
לא אבן שלמה,
כמו שאת.
כמו שאת.
כמו שאת אבן סוררת,
כמו שאת אבן מתפוררת כמו שאת.
כמו שאת אבן נזרקת,
כמו שאת אבן קטנטונת כמו שאת.
כמו שאת.
|
|
6. |
|
|
|
|
חזרתי הביתה אחרי עשרים שנה
במבט ראשון דבר לא השתנה
שני סוסים קשורים לעץ התאנה
קרטון על הבטון עם "חץ לחתונה"
רקפות עוטפות זרי סלעים כהים
שלוליות מקרקרות את שיר הצפרדעים
הזקנים יושבים בחוץ ומדברים
ספלים סדוקים של תה, בסקוויטים עם חורים
אבל לאן נעלמו הילדים
ששיחקתי איתם
איפה כל הילדים
איפה הם כולם
מי לקח לי אותם
תרנגולות, פרות ופה ושם כבשים
שפן בורח כמו שפן לתוך הפרדסים
מרבד תלתן רטוב נוצץ באור ירוק
שועל שקרן בוכה בואדי לא רחוק
אבל לאן נעלמו הילדים...
|
|
7. |
|
|
|
|
lyricsהיא היתה הבת של הרוח
רקדה יחפה
ריקוד אחר ופרוע
כמו מים כמו סופה
מתוך צעיפים שקופים
היא שומעת קול המון פראי
היא לא רוקדת היא עפה
מה היא חושבת שהיא
היא צחקה כמו אשה משוגעת
ליבה רקד בה כתוף
כשרקדה את עצמה לדעת
כשרקדה את עצמה עד הסוף
בסוף המחול שכחה הכל
כל כך שתויה היא היתה
היא סימנה בגופה את הדרך לחופש
אבל נשמתה בכתה
מתוך מסך צעיפיה
שוב היא שומעת קול
היא לא רוקדת היא עפה
תראו שבסוף היא תיפול
וכל העולם הביט בה לרגע
וגם משהו בו התחיל לרקוד
באירופה בלילה צונן
אלף תשע מאות...
|
|
8. |
|
|
|
|
יש לי אישה
ויש לי ילד
ואבא שלי עובד בנמל
הולכים לישון בדיוק בעשר
כי לא רוצים לבזבז חשמל
חיפה, חיפה
עיר עם תחתית
הו הו הו
חיפה, חיפה
עיר עם עתיד
הו הו הו
חיפה, חיפה
עיר אמיתית
הו הו הו
בארבע בבוקר
אני כבר עסוק
שני אוטובוסים לבית הזיקוק
עובד ומזיע אני רק פועל
עד שהערב יורד בכרמל
חיפה, חיפה...
חושבים שבחיפה
כולם אבודים
אבל האמת היא אנחנו עובדים
יחי הפועל בסרבל האפור
כאן נולדתי וכאן גם אגמור בחיפה
|
|
9. |
|
|
|
|
Written By: J. Ortega Heredia
Hebrew Translation: Johnathan Geffen
מילים ולחן: ח. אורטגה הרדייה
תרגום: יהונתן גפן
|
|
10. |
|
|
|
|
הכאב הזה קבוע
ודוקר לילות שחורים
כשהענפים ברוח
נבהלים נשברים
את בודאי כעת נרדמת
עם אחד שלא אכיר
את נסעת להיות אחרת
ואני נשאר עם שיר
דניאלה
אני לא יודע מה השיר הזה עושה לה
כשהגשם
מצייר לי את פניה בחלון
דניאלה
אני לא יודע מה השיר הזה אומר לה
באמת שלא
בשירים אותך מצאתי
או בגל המתגלגל
הפרחים שלא שלחתי
הם לא יבלו באגרטל
"טוב", אמרת, "אני הולכת"
ובכיתי כמו תינוק
כשארת שאת שייכת
ונסעת רחוק רחוק
דניאלה...
החלום שלא חלמנו
התנפץ לו מן הסתם
ומכיון שלא נפגשנו
לא נפרדנו מעולם
דניאלה...
|
|
11. |
|
|
|
|
מאז חלפו שנים הרבה
נפגשנו שוב באותו קפה
ואותה שקיעה באותה שעה
את הלב תרטיט
שיערך רקום חוטי שיבה
אך האור בעיניך טרם כבה
עם אותה אהבה
היחידה, האמיתית
ואת עדיין את
אותה אחת
את עדיין את
אותה אחת שהיית
אני רואה אותך עכשיו
מהעבר עד לעתיד
על מצחך עוד נושב
תלתל התמיד
קמט פה וקמט שם
אבל החיוך עוד רחב כאגם
הזמן עוצר ליד יופייך
ומחייך...
|
|
12. |
|
|
|
|
באנו לכאן
מתחת לשמיים
שניים
כמו זוג עיניים
יש לנו זמן
מתחת לשמיים
בינתיים
אנו עוד כאן
את ואני
את ואני
את ואני
והמיטה רחבה
לתת אהבה
לילה ויום
לילה ויום
לילה ויום
והחיוך מתנצל
שהוא מתעצל
באנו לכאן...
שנינו אחד
שנינו אחד
שנינו אחד
אחד שלם ועגול
שלם וגדול
בואי ניתן
בואי ניתן
בואי ניתן
אני אתן לך לתת
לתת לי לתת לך
באנו לכאן...
ולמרות הפער
ולמרות הכאב
ולמרות הצער
אני אוהב
ואוהב
ואוהב...
|
|
13. |
|
|
|
|
האישה שאיתי אינה מתעקשת
לרחוץ את גופה בבריכה מקודשת
היא לא בשבילך, כך אימי ממלמלת
ואבא אומר שרזה היא כמו שלד
אבל היא אמיתית יותר מכולנו
זו אהבה כמו בזמנים לפני שנולדנו
רק אני יודע
האישה שאיתי אינה מתעקשת
שבכל לילה אקטוף לה עוד ורד
האישה שאיתי היא פרי גן העדן
בנשמתי כמיתר היא רועדת
החברים הם עושים לה עיניים
והאויבים מרימים שתי ידיים
היא תעטוף אותי רכה ומבושמת
ואחר כך בגופה אותי היא מחממת
ואני לוחש לה
האישה שאיתי היא פרי גן העדן
מחליקה על פני כמו מים על אבן
לאישה שאיתי כל כולי התמכרתי
והיא גם זרעה בשדות שחרשתי
בבוקר אני מתעורר רק אליה
בחושך אני מגשש אל שפתיה
אני שלה עכשיו וכל מה שהיה לי
החברים, הכלבים, הזיונים, המשחקים
על הכל ויתרתי
מסכן חואניטו
לאישה שאיתי כל כולי התמכרתי
אך אל תגלו לה את מה שאמרתי
|
released January 1, 1994